כיכר התפוח
התפוח נזכר שש פעמים במקרא ומופיע בסוף רשימת עצי הפרי החשובים בארץ ישראל, וכבעל ריח טוב, הוא מופיע חמש פעמים כשם יישוב, וכשם אדם פרטי .
זיהוי ה'תפוח' המקראי עם העץ הקרוי בימינו תפוח, מלבד תוספות, שפירשו שהתפוח המקראי הוא אתרוג . כך גם לדעת כמה חוקרים מודרניים, אין מדובר בתפוח, כי לדעתם קשה להניח שהתפוח, אשר אינו עץ פרי מקומי, גדל בארץ ישראל הקדומה ולפיכך הציעו פירות אחרים ממשפחת הוורדניים. אבל המחקרים האחרונים מורים שהתפוח כן גדל בארץ ישראל הקדומה. בתקופת המקרא גידולו היה מוגבל, והוא הפך לנרחב יותר בתרבות החקלאית באגן הים התיכון רק בתקופות הקלאסיות. בימי הביניים הייתה ארץ ישראל מפורסמת בתפוחיה המשובחים. ההצעה ש"תפוחי זהב" הם פירות התפוז נתונה בספק, מאחר שהחלו לגדלו כגידול שכיח במזרח התיכון כנראה רק בימי הביניים. גם לזיהוי התפוח עם "פרי עץ הדעת" אין סימוכין, והוא כנראה בא על סמך פרשנות מוטעית מימי הביניים, שהחליפה אותו עם האתרוג שכונה "תפוח אדם הראשון".
בראש השנה מקובל לאכול תפוח בדבש – לאחר טבילת הפרי בדבש נהוג לומר "שתחדש עלינו שנה טובה ומתוקה". מנהג זה מבטא את התקווה שהשנה החדשה תהיה מתוקה.
יש שנהגו לאכול תפוחים בלילי שבת, משום שהסעודה נקראת חקל תפוחין קדישין (ספר יפה ללב פלאג'י, חלק ב' סימן ר"פ, סעיף קטן ג'). וכן הובא בספר כף החיים (סופר, הלכות שבת, סימן רנ), ויש שמביאים בשם המגיד מקוזניץ שהאוכל תפוחים בליל שבת מובטח לו שלא תחסר לו הפרנסה בכל השבוע.
כיכר התפוח בביתר נוצרה מתוך חשיבות התפוח והעובדה כי הוא נמשל לעמ"י במתיקותו וחביבותו ובשל יכולותיו הסגוליות, האומנים בסילברסטון ארט יצרו אותה כחלק מסט עם נראות ויזואלית אחידה ונותנים כל פעם דגש לפרי שנמשלו אליו ישראל. הכיכר נבנתה בצורה תלת מימדית כך שמכל כיוון ניתן להתפעל מיופיה.
